עיר שנולדה מהמים וחיה מהם עד היום
התעלה מכניסה למדינה דמי מעבר, הנמלים — סחורות, והבנקים משרתים את שניהם. מכאן גורדי השחקים: בעשרים השנים האחרונות צמח לבירה קו רקיע שתיירים מבלבלים לא פעם עם דובאי. ומכאן גם ריבוי השפות — ברחוב נשמעות ספרדית, אנגלית, סינית, פורטוגזית, ובשנים האחרונות יותר ויותר רוסית.
למי שמגיע לכאן לרכוש נכס, מעט דברים באמת חשובים — והם פשוטים במפתיע. הכלכלה פועלת בדולר אמריקאי מאז 1904 — אין סיכון שער, אין המרות. זכות הקניין של זרים זהה לחלוטין לזו של אזרחים: לא נדרש אישור, לא נדרש שותף מקומי. העסקה עוברת דרך הרישום הציבורי, והבעלות מאושרת בידי המדינה. מס על הכנסות מחוץ לפנמה — אפס.
ועוד דבר שמבינים רק כאן, במקום: העיר קומפקטית. מרוב הרובעים מגיעים לרובע הבנקאי בחמש עד עשרים דקות. בשעה של נהיגה מקיפים את פנמה סיטי, וברבע שעה מחליפים נוף לחלוטין — כי בתוך גבולות העיר יש יער גשם אמיתי.
לפניכם חמישה-עשר רובעים — לא לפי סדר האלף-בית, אלא מקובצים כפי שאנשים באמת בוחרים.